החלטה בתיק רע"ב 104/04

           המבקש מרצה בבית הסוהר איילון עונש מאסר עולם בלתי קצוב, החל מיום 30.1.00,  בגין רצח.

           ביום 3.9.01 הועבר המבקש מכלא איילון לכלא המגן, שם זכה לפריבילגיות בשל שיבוצו בתפקיד "תומך", ועיקרן ביקורים חד שבועיים. ביום 30.12.02 הוחזר, עקב בקשתו ועקב מידע שלילי שהתגלה לגביו, לכלא איילון ושובץ באגף משתלבים.

           ביום 28.8.03 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עתירת אסיר, בה טען, כי עקב תפקודו כ"תומך" בכלא מגן היה על המשיב להעבירו לאגף מתקדמים בכלא איילון, אשר מזכה את יושביו בחופשות חד שבועיות. מכל מקום, בקשתו הייתה, כי יותרו לו ביקורים חד-שבועיים על בסיס של קבע, בין אם באגף בו הוא נמצא ובין אם באגף מתקדמים.

           בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט אברהם טל) דחה, ביום 17.12.03, את העתירה, בקובעו, כי עמדת שירות בתי הסוהר, לפיה כאשר אסיר מגיע למקום כליאה חדש הוא צריך להשתלב בתנאים ובהטבות הניתנים באותו מתקן כליאה, גם אם מדובר באסיר חיובי, היא מקובלת וסבירה. בית-המשפט המחוזי המליץ, אמנם, לבחון אפשרות העברתו של המבקש לאגף מתקדם יותר מבחינת תנאיו, אולם הוסיף, כי התנהגותו הטובה של המבקש הינה רק שיקול אחד מבין שיקולים רבים אשר על המשיב לשקול עת הוא מקדם אסיר במדרג האגפי.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגדרה שב המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי.

           מנגד, טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות בשל התייתרותה, שכן הסעד המבוקש, היינו, ביקורים חד שבועיים, בכל מקרה ניתן למבקש, עד כה, באישור מפקד האגף ובשל התנהגותו הטובה של המבקש. כמו כן, טוען המשיב, כי שיבוצו של אסיר באגף נעשה על-פי שקלול כל הנסיבות הרלוונטיות בעניינו, ואין בהתנהגות טובה בעבר, או בעצם היותו "תומך" קודם לכן, בכדי להבטיח, כשלעצמם, שיבוץ באגף מתקדמים. הוסיף המשיב וטען, כי התקדמותו של המבקש במדרג האגפי תיעשה כמקובל לגבי יתר האסירים האחרים ובכפוף להתנהגותו ותפקודו.

           דין הבקשה להידחות.

           כידוע, התערבות בית-המשפט בהחלטות שירות בתי הסוהר, כבכל החלטה של רשות מנהלית, תיעשה בזהירות רבה ובצמצום, מקום בו חרגה החלטת הרשות ממתחם הסבירות. (ראו רע"ב 6172/97 מדינת ישראל נ' אבי גולן, פ"ד נב(1)1; רע"ב 6531/97 איתן קהלני נ' בית סוהר איילון, תק-על 98(1), 167).

           משנמצא, כי התנגדותו של שירות בתי הסוהר להעביר את המבקש לאגף מתקדמים, או לחילופין, להתיר לו ביקורים חד שבועיים, על בסיס קבוע, באגף בו הוא נמצא כעת, מעוגנת בדין ואינה לוקה בחוסר סבירות, צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי אין להתערב בה.

           הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירות אסירים, ניתנת במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או עולה נושא שחשיבותו כללית (ראו רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל, תק-על 86(2), 1134). המקרה שבפני אינו נמנה עם מקרים אלה.

           סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, י' בניסן תשס"ד (1.4.2004).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: